פסק דין
זוהי תביעה בגין נזק גוף שנגרם לתובעת עקב נפילה במדרגות חנותה של הנתבעת 1, שבוטחה ע"י הנתבעת 2. אין חולק על-כך שהתובעת אכן נפלה באותן מדרגות ונפצעה. המחלוקת בין הצדדים נוגעת לסיבת הנפילה ולאחריות בנזיקין הנגזרת ממנה.
התובעת העידה, שהגיעה לחנות ועלתה לקומה שניה שבה חדר שירותים. בעת עלייתה לא הבחינה במים על המדרגות. לאחר דקות אחדות ירדה במדרגות בעודה אוחזת במעקה, היא החליקה, נפלה ונפצעה. לטענתה היא החליקה מפני שהמדרגות היו רטובות. טענה זו, הופיעה פעמים אחדות בתצהירה. התובעת הסבירה שהיא היתה באותה עת בהריון, וחששה לגורל עוברה. לכן צלצלה מיד לאחותה, טובה, אשר הגיעה למקום תוך דקות אחדות. אחר-כך פונתה לבית-חולים.
בחקירתה הנגדית נשאלה התובעת מספר פעמים לגבי מציאות מים במקום נפילתה. עדותה הספונטאנית היתה שהרגישה במים ובתצהירה אכן לא נכתב באף מקום שהיא ראתה את המים. רק לאחר שנשאלה על-כך במפורש כמה וכמה פעמים היא אמרה, שגם ראתה את המים ולא רק "הרגישה" בהם. גם לאחר שלבסוף חולצה מהתובעת אמירה ברורה בענין היא עדיין התקשתה מאוד לומר היכן בדיוק ראתה את המים, אך מדבריה עולה שהמדרגות הרטובות היו במפלס גבוה יותר מהמפלס שבו נעצרה לבסוף.
התובעת נשאלה מדוע היא מבקשת פיצוי עבור חודשי חופשת הלידה שבהם לא עבדה, כאשר ברור (לאור ניסיון העבר) שהיא ממילא לא התכוונה לעבוד בהם והיא קיבלה בגינם ממילא דמי לידה. התובעת התקשתה להבין מה פגום בטענותיה והתרעמה על השאלה.
אחותה של התובעת, טובה ברנשטיין, הצהירה כך: "בתוך דקות ספורות הגעתי לכל-בו ומצאתי את אחותי שכובה על מדרגות רטובות..." כשנחקרה בחקירה נגדית סיפרה שמצאה את אחותה יושבת על המדרגות. היא השיבה, שידעה כי אחותה נפלה בגלל מים מפני שאחותה אמרה לה זאת במפורש בטלפון והיא ראתה 3 – 4 מדרגות מעליה, שיש על המדרגות "שלולית" מהסוג שנותר אחרי שטיפה שלא יובשה כראוי. משמע, בחקירה הנגדית שונתה גרסת העדה: בניגוד לתצהיר, התובעת ישבה ולא שכבה – ולא על מדרגות רטובות, אלא לידן. עדה זו העידה גם שבגדיה של התובעת היו רטובים, אך לא ספוגי מים (זאת בניגוד לדברי התובעת עצמה).
אחות נוספת, גב' איריס קידושים, משכה את תשומת הלב לנוסח האחיד של התצהירים. דבקותה בכך שסעיף כלשהו הוא ניסוח מילולי שלה – אף שהוא חזר גם בתצהיר של אחותה – רק סייעה להדגיש את שאמור להיות מובן מאליו: אין מנוס מזהירות יתירה בעדויות של אחיות המעידות בתמיכה בתביעה של אחותן.
עדת ההגנה, גב' שירי כהן העידה כי היא עובדת אצל הנתבעת 1. היא הוזעקה למקום התאונה, וראתה את התובעת ישובה על אחת המדרגות. היא הבחינה שהתובעת בהריון מתקדם והתפלאה על שהיא נועלת נעלי פלטפורמה. לדברי העדה היא בחנה את המדרגות ולא מצאה בהן כל מפגע, הן היו יבשות ולא נמצאה בהן כל רטיבות. לדבריה לא טענה התובעת באוזניה באותו מעמד כי החליקה בשל רטיבות, אלא טענה שהחליקה ואיבדה שיווי משקל ולכן נפלה. עוד העידה עדה זו על שיטת העבודה במקום, שבו מועסקים עובדים רבים ובכלל זה צוות ניקיון גדול אשר תפקידו להסתובב בחנות ולנקות מפגעים ולכלוכים.
בחקירתה הנגדית מסרה עדה זו פרטים נוספים על מספרם של עובדי הניקיון. התרשמתי שהעדות היתה מבולבלת והתקשיתי להבין את הפרטים המדויקים שנמסרו. יתכן שהדברים שנאמרו סתרו את הכתוב בתצהיר ויתכן שמדובר בליקויי התבטאות (העדה בוודאי לא מצטיינת בכושר ביטוי), מכל מקום ברור שהנתבעת 1 מחזיקה בחנות צוות משמעותי של עובדי ניקיון המנקים בו כל העת.
התובעת טענה, שעל הנתבעות היה לזמן לעדות גם את האחראית לצוות הניקיון ויש לראות באי-זימונה לעדות התחמקות מהבאת ראיה זמינה ורלבנטית. טענה זו לא נראית לי: האחראית על צוות הניקיון לא פגשה בתובעת ולא ראתה את הנפילה. לא ברור במה בכלל יכולה היתה עדותה לסייע בבירור עובדות תביעה זו, למעט באשר לנוהלי העבודה. בענין זה, ניתן היה בהחלט להסתפק בעדותה של אחראית המשמרת שהעידה.
בשני עניינים נטען שגב' כהן הסתבכה בסתירות:
היא הצהירה שהחל משנת 1998 היא אחראית משמרת בכל-בו אך בעדותה אמרה שחלק מהזמן היתה סדרנית. בטענה שמדובר ב"סתירה" יש התעלמות מכך שהיא גם הסבירה שביצעה במקביל את שני התפקידים. לא נראה שמדובר בסתירה ממש ואולי מדובר דווקא בהקפדת יתר על הדיוק בעדות בעל-פה.
בסעיף 17 לתצהירה טענה עדה זו שגם לאחר האירוע לא היה צורך לקרוא לעובדי ניקיון מאחר והמקום היה יבש לחלוטין. בחקירתה הנגדית, עומתה עם הטענה שהדבר כלל אינו הגיוני ונשאלה אם אחרי הנפילה לא היה צריך לנקות את מקום רבצה של התובעת מתוצרי הטיפול בה? היא השיבה שאינה יודעת אבל "אם היו טפטופים עובדי הניקיון ניקו ישר". לא נראה שהעדה שינתה מגרסתה באשר למה שקרה בפועל – והדברים נראים יותר כמענה לספקולציה שבפניה הועמדה. מן הראוי לומר, שהספקולציה עצמה, מעט מפוקפקת: לא כל נפילה וטיפול רפואי כרוכים ביצירת לכלוך הטעון ניקוי.
לפי סעיף 54 לפקודת הראיות "פסק בית משפט במשפט אזרחי באחד המקרים שלהלן על פי עדות יחידה שאין לה סיוע, והעדות אינה הודיית בעל דין, יפרט בהחלטתו מה הניע אותו להסתפק בעדות זו; ואלה המקרים: ..................................................
(2) העדות היא של בעל דין או של בן-זוגו, ילדו, הורו, אחיו או אחותו של בעל דין; ..........."
עדותה של התובעת בוודאי נכנסת לגדר עדויות אלה וכך גם עדות אחותה, אלא שעדות האחות כשלעצמה יכולה עקרונית לסייע לעדות התובעת – ככל שבית המשפט מוכן לרכוש להן אמון.
בפני שלוש עדויות באשר לרטיבות במדרגות: עדות התובעת ועדות אחותה – הטוענות שהמדרגות היו רטובות ועדות הגב' כהן הטוענת שהמדרגות לא היו רטובות, כשמצאה שם את התובעת. האינטרס של התובעת לשקר בענין כזה ברור על פניו וכך גם האינטרס של אחותה לסייע לה. האינטרס של הגב' כהן לשקר עבור המעסיק שלה, הוא בבירור קטן הרבה יותר.
כפי שצויין קודם נמצאה סתירה בפרטי עדותה של אחות התובעת וגם היתה סתירה מסוימת בין עדות התובעת לעדות אחותה, אף שלא מדובר בסתירות דרמטיות. בעדויות כל שלוש עדות התביעה נמצאו מידה של מגמתיות והפרזה וצורת נתינתן עוררה תחושה של התחמקות.
לטענת טובה, אחותה של התובעת, אמרה לה התובעת כבר בשיחת הטלפון מיד אחרי האירוע, שנפלה בשל הרטיבות. הוכחה שהתובעת השמיעה את טענתה ספונטאנית, כמעט בזמן אמת יכולה לסייע לעדותה, אך האם ניתן לסמוך על עדות האחות? גב' כהן פגשה בתובעת באתר הנפילה, סמוך מאוד להתרחשותה. היא טוענת שהתובעת לא טענה באוזניה כלל שנפלה בשל הרטיבות אלא, שאיבדה את שיווי המשקל שלה ולכן נפלה.
גב' כהן מסרה פרטים אחרים אודות שיחתה עם התובעת. היא סיפרה שאמרה לתובעת שהיא מתפלאת על כך שאשה בהריון מתקדם נועלת נעלי פלטפורמה, אך התובעת השיבה לה שנעלים אלה דווקא נוחות לה. פרטים אלה תומכים בטענה של התובעת דווקא (לענין נוחות הנעליים) ואמירתם נוגדת את האינטרס של הנתבעות. העובדה שהוזכרו מיוזמתה של גב' כהן מקנה אמינות יתרה גם לדברים האחרים שעליהם העידה.